תהליך הייצור של סבון נוזלי טבעי

גם כאן, כמו בתהליך ייצור הסבון המוצק הטבעי, יש שתי שיטות להכנת סבון נוזלי טבעי: השיטה הקרה והשיטה החמה, אך רק השיטה החמה היא שיטה מסורתית. השיטה הקרה חדשה יחסית.

בשתי השיטות ממיסים את השמנים המוצקים, אם יש, או מחממים את השמנים הנוזליים לטמפרטורה של כ-70 מעלות צלזיוס ומכינים תמיסה של מים ואשלגן הידרוקסידי. מגיעים להשוואת טמפרטורות של כ-70 מעלות צלזיוס, כלומר כמעט אין המתנה, ומוסיפים את תמיסת הבסיס אל השמנים.

בשיטה הקרה – מערבבים את השמנים ואת תמיסת הבסיס ללא חימום כחמש דקות, ממתינים כעשר דקות ומערבבים עוד כחמש דקות עד שמגיעים ל"טרייס" כבד מאוד, במרקם של משחה. לאחר כ-24 שעות מדללים את עיסת הסבון במים מזוקקים, מעבים אותה אם רוצים, על ידי בוראקס, למשל, וכן מורידים את ה-PH של הסבון על ידי חומצת לימון, למשל. מוסיפים גליצרין, שמנים אתריים ומשמר שמתאים לסבון נוזלי. (יש המוכרים סבונים נוזליים טבעיים מבלי להוסיף להם משמר, אך מאחר שמדובר בהוספת מים לאחר סיום הריאקציה הכימית, שלא כמו בסבון המוצק, יש צורך במשמר.)

היתרונות בשיטה הקרה הם השמירה על טבעיות מרבית בתהליך התגובה הכימית וכן השימור של מרב התכונות של השמנים. 

החיסרון בשיטה הקרה הוא זמן ההמתנה הרב מרגע ייצור הסבון ועד לשימוש בו (תקופת יישון ארוכה).

בשיטה החמה – מערבבים את השמנים ואת תמיסת הבסיס בחימום מתמשך במשך כעשרים דקות עד שמגיעים ל"טרייס" כבד מאוד, במרקם של משחה. חימום זה מאיץ את התגובה הכימית המתרחשת. לאחר המתנה של כ-24 שעות ממשיכים כמו בשיטה הקרה.

היתרון בשיטה החמה הוא המהירות היחסית של הכנת סבון נוזלי טבעי (תקופת יישון קצרה).

החיסרון בשיטה החמה הוא שהחום הרב שבו מתרחשת הריאקציה הכימית, משנה במידה מסוימת את תכונות השמנים המקוריים.