תהליך הייצור של סבון מוצק טבעי

תהליך הייצור של סבון מוצק טבעי

יש שתי שיטות מסורתיות להכנת סבון מוצק טבעי: השיטה הקרה והשיטה החמה.

בשתי השיטות מכינים תמיסה של מים ונתרן הידרוקסידי. התמיסה מתחממת ברגע שמוסיפים את הנתרן ההידרוקסידי אל המים ומגיעה לטמפרטורה של כ-70 מעלות צלזיוס. במקביל ממיסים את השמנים המוצקים ומוסיפים אליהם את השמנים הנוזליים.

בשיטה הקרה – לאחר שהשמנים נמסו, ממתינים להשוואת טמפרטורות בין תמיסת המים ובין השמנים לטמפרטורות שבין 33 ל-38 מעלות צלזיוס (מחממים מעט את השמנים, אם צריך), מוסיפים את תמיסת הבסיס אל השמנים ומערבבים בבלנדר מוט (בעבר הערבוב היה ידני וארך שעות מרובות). בשלב זה מתרחשת התגובה הכימית, והעיסה מסמיכה. שלב ההסמכה מכונה "טרייס" (Trace) או בעברית "שלב התלמים" (מילולית: "עקבות"). בשלב זה מוסיפים שמנים אתריים ותוספות למיניהן (כגון פרחים וכדומה) ומוזגים לתבניות. לאחר מזיגת הסבון לתבניות יש להמתין לפחות חודש עד השימוש בסבון, כיוון שבזמן זה הסבון ממשיך בתהליך הכימי של התרכבות השמן והבסיס (ועלול להיות בו בסיס "חופשי" וצורב). תהליך זה נקרא "יישון הסבון". בזמן זה  הוא עובר כמה שלבים בו בזמן: שלב הג'ל, שלב התנדפות המים, שלב התקשות ושלב ירידת הבסיסיות ל-PH בסביבות 9-8. 

היתרונות בשיטה הקרה הם השמירה על טבעיות מרבית בתהליך התגובה הכימית וכן השימור של מרב התכונות של השמנים. 

החסרונות בשיטה הקרה הם זמן ההמתנה הרב מרגע ייצור הסבון ועד לשימוש בו (כלומר תקופת יישון ארוכה) והצורך במרחב גדול כדי לפרוס את הסבונים לייבוש.

בשיטה החמה – מערבבים את השמנים ואת תמיסת הבסיס בחימום מתמשך. חימום זה מאיץ את התגובה הכימית המתרחשת וכן את התנדפות המים והתקשות הסבון. 

היתרונות בשיטה החמה הם המהירות היחסית של הכנת סבון מוצק טבעי (כלומר תקופת יישון קצרה) וההסתפקות בשטח מצומצם לייבוש הסבונים. 

החיסרון בשיטה החמה הוא שהחום הרב שבו מתרחשת הריאקציה הכימית, משנה במידה מסוימת את תכונות השמנים המקוריים.