"כִּי אִם-תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי-לָךְ בֹּרִית"

"כִּי אִם-תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי-לָךְ בֹּרִית–נִכְתָּם עֲוֺנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה." (ירמיהו ב, כב)

רמז לשימוש בסבון נמצא כנראה כבר במקרא, כפי שניתן לראות: 'נתר' ו'בורית'.

וכן נמצא כנראה גם בתלמוד כ'צפון' – "ושאני צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון" בבלי, מסכת בבא קמא – דף צג, עמוד ב).

מהו סבון

סבון הוא חומר ניקוי שנוצר לרוב על ידי תגובה כימית של בסיס אלקלי, כגון: נתרן הידרוקסידי, עם של שומן, צמחי או מן החי. 

מהו בסיס אלקלי

בסיס אלקלי / אלקאלי הוא תרכובת מלח של מתכת אלקלית שהיא יסוד כימי מתכתי, כגון נתרן, שרמת החומציות שלה (ה-PH) בתמיסה מימית גבוהה מ-7.

נתרן הידרוקסידי (NaOH), הנקרא גם 'סודה קאוסטית' ומשמש בהכנת סבון מוצק, ואשלגן הידרוקסידי (KOH), המשמש בהכנת סבון נוזלי, הם שניהם בסיסים אלקליים מתכתיים, כלומר מלחים אלקליים.

מהי חומציות

חומציות – PH – היא מדד כימי לקביעה אם תמיסה מימית מסוימת היא חומצית או בסיסית, כלומר: אם רמת ה-PH של התמיסה היא מתחת ל-7, התמיסה חומצית, ואם רמת ה-PH שלה היא מעל 7, התמיסה בסיסית. רמת PH=7 היא רמת חומציות ניטרלית.

מהו סבון טבעי בעבר וכיום

בעבר היו משתמשים בשומן מן החי ולאחר מכן מן הצומח ובנֶתֶר מְאַכֵּל שאותו הפיקו מאפר של צמחים מסוימים שהיו עשירים באשלגן כלורי.

כיום מחליף את הנתר המאכּל הנתרן ההידרוקסידי בסבון מוצק והאשלגן ההידרוקסידי בסבון נוזלי.

סבון תעשייתי

סבון תעשייתי הוא תערובת דטרגנטים סינתטיים המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה ולניקיון כללי.

מהו דֵּטֶרְגֵּנְט

דטרגנט הוא סבון סינטתי המשמש לניקוי ולהמסת שומנים. הדטרגנט מכיל חומרים שנקראים "פעילי שטח". חומרים אלה כוללים סבון וחומרים דמויי סבון המיוצרים ייצור סינתטי מחומרים המופקים מנפט. נוסף על כך מכיל הדטרגנט מרכיבים שנועדו לפרק את קשיות המים, חומרי הלבנה ועוד.

מהו אל-סבון

אל-סבון הוא סוג של דטרגנט. זהו חומר ניקוי חדש יחסית וסינתטי. 

האל-סבון אינו מכיל את הבסיס אשלגן הידרוקסידי (=פוטסיום הידרוקסידי) המשמש בסבון נוזלי טבעי.

מבחינה כימית, במקום חומצות שומן האל-סבון מכיל 'סולפאט', שהוא תרכובת של גופרית וחמצן, דבר שמאפשר לאל-סבון להקציף ולנקות גם במים קשים.

מעט רקע כימי על תהליך היווצרות הסבון

בהכנת סבון טבעי בשיטה המסורתית נעשה שימוש בשני רכיבים עיקריים, בשמנים מן הצומח (יש המשתמשים גם בשומנים מן החי) ובבסיס. הבסיס הוא בדרך כלל נתרן הידרוקסידי (=סודה קאוסטית) בסבון מוצק, ואשלגן הידרוקסידי (=פוטסיום הידרוקסידי) בסבון נוזלי. 

בתהליך הכנת הסבון נוצרת תגובה כימית, ריאקציה, בין חומצות השומן ובין הבסיס – הבסיס מפרק את המולקולות של השמן ומתפרק בעצמו, ועקב כך נוצרים המרכיבים הסבוניים של השמן: מלח נתרן של חומצות שומן וכוהל גליצרול (גליצרין). אלו מנקים גם לכלוך שומני וגם לכלוך מימי. תגובה סתירה זו נקראת "ספוניפיקציה" (Saponification), ובעברית "סיבּוּן" (במשמעות "עשיית סבון").

יש לציין כי, למרות השימוש בבסיס, במוצר הסופי הוא לא נותר בפני עצמו אלא כחומר חדש וידידותי לשימוש.

המים המשמשים אף הם בתהליך הכנת הסבון, נועדו אך ורק לערבב בהם את הבסיס, והם מתאדים מהסבון בסופו של התהליך.

אופן פעולת הסבון

מולקולת הסבון היא בעלת שני קטבים: קוטב אחד של מולקולת הסבון – חומצת השומן – שהוא הידרופובי, כלומר: שונא מים, ומסיס בשומן, וקוטב נוסף של מולקולת הסבון – מלח הנתרן – שהוא הידרופילי, כלומר אוהב מים, ומסיס במים. כאשר מרטיבים את הסבון במים, הקוטב ההידרופובי של הסבון נקשר ללכלוך השומני וממיס אותו, והקוטב ההידרופילי נקשר למולקולות של המים ומאפשר ללכלוך השומני להישטף במים. למותר לציין כי המים לבדם אינם יכולים לנקות את הלכלוך השומני, כיוון שמים ושומן אינם מתערבבים.